איך בוחרים מטפלת רגשית לילד: הקריטריונים שבאמת קובעים התאמה

תואר יפה על הקיר (מי אמר עבודה סוציאלית?..), או עמוד יפה באינסטגרם או בגוגל - לא תמיד אומרים שהמטפלת שעבדה נהדר עם המשפחה השכנה היא גם המטפלת הנכונה עבור הילד שלכם. כשהוא חוזר הביתה שקט מדי, מתפרץ בלי אזהרה, או עונה 'בסדר' לכל שאלה שאתם שואלים, הדחף הראשון הוא לפתוח את גוגל ולבחור את השם הראשון שעולה. אני נירית נאמן, ומנקודת המבט שלי ההתאמה בין הילד למטפלת היא לרוב מה שקובע אם הוא בכלל ייתן לטיפול רגשי חווייתי הזדמנות, ולכן כדאי לבדוק כמה דברים קונקרטים לפני שקובעים פגישה ראשונה.

ההכשרה שמאחורי התואר: מה לבדוק מעבר לשם המקצוע

"מטפלת רגשית" הוא כינוי כללי שמסתתרים מאחוריו רקעים מקצועיים שונים מאוד: עובדת סוציאלית, פסיכולוגית, מטפלת בהבעה ויצירה - בדרמה, באמנות, בתנועה או במוזיקה.. השם לבדו לא מספר לכם כלום על ההכשרה בפועל, ולכן שאלה ראשונה ופשוטה היא באיזה מוסד אקדמי התקיימה ההכשרה, ומה בדיוק היא כללה.

כדאי לשאול כמה שנות לימוד עמדו מאחורי ההכשרה הספציפית, ולא רק מה שם התואר. הכשרה בהבעה ויצירה רצינית, למשל, נמשכת בדרך כלל כמה שנים ומשלבת לימוד עיוני, לצד עבודה מעשית תחת הדרכה. אצלי מדובר בתואר בעבודה סוציאלית ועוד ארבע שנות לימודי טיפול בהבעה ויצירה (דרמה וגם אמנות) במכללת בית ברל.

מעבר להכשרה הפורמלית, שווה לשאול על הרקע המעשי עם ילדים בגיל הרלוונטי. מאחורי ההכשרה הטיפולית שלי עומדות גם כשלושים שנות עבודה עם ילדים, חלקן כמדריכת חוגי תיאטרון וכמפעילת ימי הולדת תיאטרליים, רקע שלימד אותי לתקשר היטב עם ילדים דרך משחק ודמיון.

סוג הכלים שבהם המטפלת עובדת, לא רק שם הגישה

הרבה הורים בוחרים מטפלת לפי שם השיטה שמופיע באתר, בלי לדעת מה קורה בפועל בתוך החדר. שאלה מעשית יותר היא: באילו כלים ממש משתמשים בפגישה, ואיך הם הופכים לחוויה שמתאימה לילד הספציפי שלכם, לא לילד הממוצע.

אצלי חוויית ציור, סיפור או משחק תפקידים מאפשרת לילד לבטא דברים שקשה לו לנסח במילים ישירות, ובנוסף אני משתמשת במשחקי קופסה טיפוליים ובכלים מתוך הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT). בפגישה אני מציעה לילד כמה כיוונים אפשריים לחוויה, כי הצעה שמכוונת לנושא היא יותר מקדמת, וכמובן שאני עושה זאת בעדינות.

כדי לבדוק התאמה, בקשו מהמטפלת לתאר פגישה טיפוסית במילים פשוטות. ילד שאוהב לצייר ולהמציא סיפורים ייהנה מכלים חווייתיים כאלה, בעוד ילד שמרגיש בנוח לדבר בפתיחות עשוי להסתדר טוב יותר עם גישה מילולית יותר. אין כאן נכון או לא נכון, יש התאמה או פחות התאמה לאופי הילד הספציפי.

טווח הגילאים שמתאים להתמחות של המטפלת

ילד בן חמש מתקשר אחרת לגמרי מילד בן שתים עשרה, ובטח שונה ממתבגר. למשל שפה רגשית, יכולת ביטוי מילולי ורגישות חברתית - משתנות מאד בטווח הגילאים הזה, לכן התמחות ממוקדת בגיל מסוים עדיפה על גישה שמתאימה את עצמה לכל גיל.

אני מתרכזת בליווי גילאי 6 עד 12, שלב שבו ילדים עדיין מבטאים הרבה מעולמם הפנימי דרך משחק ודמיון, אבל כבר מתחילים לפתח מודעות עצמית וצורך בפרטיות, שלא היו קיימים קודם.

כשבודקים מטפלת, שאלו באיזה טווח גילאים היא עובדת רוב הזמן, ולא רק אם היא "עובדת עם ילדים" באופן כללי. התמחות ממוקדת אומרת שהכלים, השפה והציפיות מכוונים בדיוק לשלב ההתפתחותי של הילד שלכם, ולא מתאימים את עצמם תוך כדי תנועה. אני בחרתי לטפל רק בגיל מסויים מוגבל, גיל 6 עד 12, כדי להפוך למומחית עבור המשפחות שמגיעות אלי לטיפול.

מרחק, נגישות ושגרה שאפשר לעמוד בה לאורך זמן

פגישה שבועית של 50 דקות נשמעת פשוטה על הנייר, אבל אם הנסיעה אליה לוקחת ארבעים דקות בכל כיוון אחרי יום לימודים או עבודה, השגרה הזו עלולה להתפרק תוך כמה שבועות. מיקום וקירבה למקום הם שיקול משמעותי, הם חלק מהתנאים שמאפשרים לטיפול להתקיים לאורך הזמן הדרוש לשיפור.

אני עובדת בקליניקה שלי ברמת השרון ומקבלת משפחות גם מהרצליה, מצפון תל אביב, מהוד השרון ומפתח תקווה. כשבוחנים מטפלת, שווה לבדוק גם את המרחק בקילומטרים וגם את זמן הנסיעה בשעות הטיפול שלכם, צהריים או אחר הצהריים, כי זמן הנסיעה ישפיע על יכולת ההתמדה.

יום ושעה קבועים מראש זה חלק מהמסגרת הטיפולית. ילד שיודע שכל יום שלישי בשעה ארבע הוא מגיע לפגישה, מקבל בטחון ותחושת יציבות, שעוזרים לו לסמוך על המטפלת, להיפתח וכך להתקרב למה שדורש טיפול.

איך ההורים נכנסים לתמונה, לא רק הילד

מטפלת שמשאירה את ההורים בחוץ לגמרי, גם אם בכוונה טובה של שמירה על פרטיות הילד, מקשה עליכם להבין מה יש לשנות בתגובותיכם כלפיו, וגם להבין אם יש התקדמות. לפני שבוחרים מטפל, חשוב לבדוק אם קיימת פגישת היכרות עם ההורים, בה מתרשמים מחדר הטיפול, מהתקשורת עם המטפלת, משתפים במצב שהביא אתכם לטיפול ובאיך שאתם כיום מרגישים ומגיבים לילדכם. בפגישה זו גם מגבשים יחד מטרות ברורות לטיפול, ומקבלים מהמטפלת הקשבה, הכלב והצעות ראשונות לשינוי בבית. זאת עוד לפני הפגישה הראשונה עם הילד.

אצלי, אחרי פגישת ההיכרות עם ההורים מתקיימות שתי פגישות ראשונות עם הילד, שבהן אחד ההורים נוכח בחדר. זה מאפשר לילד להרגיש בטוח בחדר הטיפול, ולהורה לקבל תמונה על סגנון העבודה והאווירה, לפני שהוא נשאר בחוץ.

מעבר לכך, כדאי לבדוק אם קיימת הדרכת הורים שוטפת, לא רק עדכון מזדמן. אצלי זה קורה בזום או בקליניקה, פעם בחודש או לפי צורך. מה שקורה בחדר הטיפול צריך להיות נתמך על ידי ההורים בבית, אחרת הוא נשאר תקוע בין ארבעת הקירות של הפגישה.

סימני חיבור אמיתיים בפגישות הראשונות עם הילד

אחרי שתי הפגישות הראשונות עם נוכחות הורה, אפשר כבר להתרשם מכמה סימנים פשוטים: האם הילד שואל מתי הפגישה הבאה, האם יש פחות התנגדות ביום שבו צריך לנסוע אליה, והאם הילד אולי מזכיר את שם המטפלת בבית בלי שנשאל.

חשוב לזכור שתגובה שקטה או מסויגת בפגישה הראשונה לא בהכרח אומרת חוסר התאמה, ילדים רבים זקוקים לכמה מפגשים כדי להרגיש בנוח עם מבוגר חדש, במקום חדש. זאת למרות שלי אישית נסיון של 30 שנה בתקשורת עם ילדים. מה שכן שווה לבדוק הוא כיוון: האם ההתנגדות פוחתת מפגישה לפגישה, או נשארת זהה.

במקום לשאול את הילד ישירות "על מה דיברתם", שאלה שלרוב תיתקל בחוסר שיתוף פעולה, עדיף לשאול שאלות כמו "איך היה" ולשים לב לטון התשובה ולא רק לתוכן שלה. התלהבות מתונה או רוגע אחרי הפגישה - הם סימנים טובים יותר מכל תשובה מילולית.

שאלות שכדאי לשאול לפני שקובעים פגישה ראשונה

כדי להשוות בין מטפלות בצורה הוגנת, שימושי להגיע לכל שיחת טלפון ראשונה עם אותה רשימת שאלות. הנה הנקודות שהייתי בודקת בעצמי אם הייתי בצד השני: (והייתי בצד השני :)

• איפה התקיימה ההכשרה המקצועית שלך, ובאיזה תחום בדיוק
• כמה זמן את עובדת עם ילדים בטווח הגילאים של הילד שלי
• איך נראית בפועל פגישת ההיכרות עם ההורים, ומה היא כוללת
• האם יש הדרכת הורים במהלך הטיפול, ובאיזו תדירות
• אילו כלים בפועל משמשים בפגישה עם הילד
• מה קורה אם אחרי כמה פגישות אנחנו מרגישים שאין התאמה

דגלים אדומים שכדאי לשים לב אליהם בתהליך הבחירה

דגל אדום ברור הוא מטפלת שמבטיחה תוצאה, או קובעת מראש בכמה פגישות "זה ייגמר", ועוד לפני שפגשה את הילד. שום איש מקצוע רציני לא יכול להבטיח תוצאה מראש, וכל הבטחה כזו שווה לקחת בחשדנות.

דגל נוסף הוא חוסר נכונות לשתף פרטי הכשרה או ניסיון. בנוסף, מטפלת שלא שואלת שום שאלה על הילד בשיחת הטלפון הראשונה, ולא מתעניינת בהקשר המשפחתי, לרוב לא תדע בהמשך להתאים את הכלים שלה אליו.

כשמשהו בשיחה הראשונה מעלה סימן שאלה רפואי, כמו למשל חשד לבעיה התפתחותית, זה המקום של רופא ילדים ולא של טיפול רגשי בלבד. מטפלת רצינית תגיד לכם את זה ותכוון אתכם הלאה, ולא תנסה להחזיק את הטיפול לבד.

אני נירית נאמן, מטפלת רגשית לילדים ברמת השרון, ומזמינה אתכם לשיחת היכרות, התאמה וייעוץ ראשוני בטלפון, ללא עלות וללא התחייבות. נבין יחד מה הילד חווה כרגע, איך זה מתבטא בבית או עם חברים, והאם טיפול רגשי חווייתי יכול לעזור לו.